גירון - שכירות בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לתיקון כתב תביעה, בעניין אכיפת שטרי חוב על סך 60,000 עליהם חתמה הנתבעת 1 בערבותם של הנתבעים 2 ו-3.

עובדות ורקע כללי:

1.ביום 1.11.2006 נחתם הסכם שכירות בין התובעת לבין הנתבעת 1, חב' די. בי. הנדסה בע"מ, לפיו השכירה לה התובעת אולם מסחרי שבבעלותה (להלן: "המושכר") לתקופה של שלוש שנים החל מיום 1.11.2006 ועד ליום 30.11.2009. לאחר תקופה זו, ככל הנראה נחתם הסכם נוסף, המאריך את תקופת השכירות . הסכם שכזה לא הוצג בפני בית המשפט.

2.לצורך הבטחת קיום ההסכם, חתמו כל אחד מהנתבעים 2 ו-3, על שטר חוב (נפרד ) ע"ס 30,000 ₪, מבלי שננקב בו תאריך פירעון.

3.במהלך חודש אפריל 2010 הוגבל חשבון הבנק של הנתבעת 1 ולפיכך השקים שנמסרו לתובעת חוללו באי פירעון. בסביבות חודש אוקטובר, באותה שנה, עזבה הנתבעת את המושכר, תוך שהותירה אחריה חוב בגין שכר הדירה (יצויין כי כנגד הנתבעת 1 הוצא ביום 12.03.12 צו פירוק בתיק פש"ר 19566-01-12).

התובעת הגישה את שטרי החוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ כפר סבא, הנתבעים הגישו בקשות התנגדות לביצוע שטר, הדיון בבקשות אוחד, לנתבעים ניתנה הרשות להגן.

4.ביום 31.01.2013, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב תביעה, כאשר במסגרת הבקשה ביקשה לאפשר לה לתקן את בקשת הביצוע כך, שהנתבעים 2 ו – 3 יופיעו כערבים לנתבעת 1 ולא כעושי שטר, כפי שנרשם בבקשת הביצוע. התובעת צרפה לבקשתה את שני שטרי החוב, כאשר הפעם השלימה את מועד הביצוע ליום 16.12.2010, מבלי שציינה זאת באופן מפורש בבקשה. כמו כן ציינה התובעת כי המדובר בתיקון אשר בעיקרו טכני בלבד ולא יהיה בו לפגוע במי מהנתבעים.

5.בתגובת הנתבעים 1 ו-2, מיום 24.02.13, העלו הנתבעים מספר טענות:

א.בקשת התובעת הוגשה באיחור, שכן ע"פ החלטת בית המשפט היה על התובעת להגיש את הבקשה עד ולכל המאוחר ליום 24.11.2012.

ב.בבקשת השינוי אין המדובר בשינויים טכניים בלבד, אלא בתיקונים מהותיים, תוך העלמת התיקונים המהותיים מבית המשפט ומהצדדים, במסגרת טענתם זו כיוונו הנתבעים לעניין השלמת התאריך בשטרי החוב וכן תיקון סכום התביעה.

6.תגובת הנתבע 3 לבקשה הוגשה ביום 10.02.2013. במסגרת תגובתו ביקש הנתבע להבהיר כי קבלת תיקון כתב התביעה, תביא להתמשכות הליכים מיותרת בתיק, אשר גם כך מסבים לו נזק ממוני ועיוות דין. כמו כן טוען הנתבע כי התובעת מתנהלת בעצלתיים, ובהתנהלות זו מסבה לו נזק רב. לגישתו, אילו פעלה התובעת, באופן ראוי וסביר, יתכן והייתה מצליחה לפרוע את חובה מהנתבעת 1, שהינה החייבת העיקרית על פי ההסכם, ואילו עתה, משניתן צו פירוק כנגדה, נותר הנתבע 3 בחזית התביעה.

המסגרת המשפטית

7.תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, מסמיכה את בית המשפט להתיר,

בכל עת, לבעל דין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

8.הלכה היא כי בית המשפט יאפשר לתובע לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. הגישה הנקוטה על ידי בתי המשפט היא ליברלית ביותר, ולפיה איפשרו תיקונים אף במקרים שבהם כתב התביעה המקורי כלל לא הקים עילה (ר': ע"א 3092/00 אגמון נ' פלדבוי פ"ד מו(3) 214; רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס ואח' פ"ד לט(2) 556; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' 10, בעמ' 157 ).

9."עילת התובענה" הוגדרה לצורך מתן רשות לתקן כ- "העסקה או המעשה המובא לדיון", דהיינו כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע, אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בנתיים תקופת ההתיישנות" (ר': ע"א 702/86 איטונג בטרום נ' בן-הרוש פ"ד מד(1) 160) .

10.י. וינוגרד בסיפרו "תקנות סדרי הדין" מהד' רביעית, מדגיש כי לעניין בקשה למתן רשות לתקן כתב תביעה, הכוונה בביטוי "עילת תביעה" היא לאו דווקא לאותן העובדות המקימות ומולידות את הסעד, אלא לזכות נושא התובענה, כך שלא כל שינוי של עובדות העסקה או המעשה, יהפוך אותה לזכות אחרת, שדבר אין לה עם נושא התובענה המקורית (שם 158) (ר' גם: גורן לעיל, בעמ' 154 ; י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהד' 7, בעמ' 246 (ס"ש 277)) .